מסעות (ט) ינשוף כחול (המשך) 

קבוצה שמונה חמישה אנשים, שתי נשים ושלושה גברים באה לקראתי, כמובן שאינם רואים אותי, אני סובבת על עקבותי ופוסעת בינהם, מתקדמת איתם. הנה אנחנו ליד אחת הגומחות עם העששיות המאירות, יש כאן כמה מדרגות , עד שלא הייתי ממש קרובה לא הבחנתי בהן, ירידה במדרגות וכבר אנחנו במפלס אחר, גם כאן מנהרה ויש פתחים לעבור דרכם. הקבוצה שהצטרפתי אליה, בלי ידיעתה, ממשיכה בדרכה ואני עוצרת להביט. מולי פתח, מסגרתו אבן מסותתת ועליה ציורי ם וקישוטים כמו ענפים ופרות. בפינה למעלה בצד ימין של הפתח - פסל, פסל מקסים של ינשוף כחול, עיניו מאירות כפנסים. הינשוף מסב את ראשו ומבטי בי, אני עוברת דרך הפתח.
יש כאן אולם כמו אולם תאטרון, מקומות ישיבה רבים אבל אני לבדי. אני יושבת בשורה הראשונה, המסך נפתח ואדם עטוף בגלימה כחולה מעוטרת בנוצות ועל פניו מסכת פני ינשוף, יוצא אל קדמת הבמה. צלילי נבל נשמעים ברקע, הם כל כך נעימים לאוזן ומרחפים קסומים בחלל האולם. האיש מתיישב על מעין שרפרף קטן ששלף מקפלי הגלימה מתבונן סביב ופשוט מתחיל לשיר -
"מעם כוכב רחוק אגיע
אל עיר וגם אל כפר
אל תוככי ההר
וגם אל חוף נהר
אביא לכם את סיפורי
ואת שירי
וגם אתן תשובה
ומענה
לכל אחד אשר
ליבו חפץ לשאול.
מעם כוכב רחוק וזר
להשיבכם דבר
לכאן הגעתי ואמתין
עד תישאל
השאלה..."
האיש סיים, כך בפתאומיות, קולו נדם וכך גם צלילי הנבל ואני ממתינה, אולי האיש עושה הפסקה ועוד מעט ימשיך - והאיש על שרפרפו יושב ממתין. האם עלי לשאול שאלה - אני חושבת איזה שאלה בעלת חשיבות אני יכולה לשאול. זו חייבת להיות שאלה בעלת ערך שתשובתה תועיל לי ביותר, אבל בעוד אני מנסה למקד את מחשבותי לכיוון השאלה החשובה, האיש עם מסכת הינשוף הכחול שיושב מולי, מתחיל להעלם. קודם חלק גופו התחתון, אחר כך בית החזה והידיים והצוואר עד שנשארת המסכה בלבד והיא מרחפת לה בבדידות עד שגם היא נעלמת. אני קמה ועולה אל הבמה ומחפשת איזה סימן, אולי נוצה שהתעופפה לה, לא לא נותר סימן.
אני חושבת שאתה עדיין כאן, אני אומרת בקול, מאיזה כוכב באת לכאן - כוכב סטאו, אני שומעת קול מאחורי, אני מסתובבת מופתעת, יש כאן בכל זאת מישהו שרואה אותי. מולי אישה צעירה, לבושה בגלימה אפורה היא מאוד מוכרת לי, אני מחייכת אליה בשמחה והתפעלות אפילו בהתרגשות כי היא נראת ממש כמוני, כפי שהייתי בצעירותי, אבל האישה הצעירה לא מראה סימן כלשהוא להיותה מודעת לדמיון, להיפך היא קרה וענינית ומבט עיניה חודר ובוחן אותי. אם תצאי אל המנהרה ותפני ימינה, אחרי שלוש נקודות אור תראי פתח ומעליו סימן חרות-סימן הינשוף, את תזהי אותו, לא תוכלי לטעות. ברגע שעברי על פני הפתח תהיי בספינה שיוצאת לכוכב סטאו. אם את רוצה להגיע לשם עליך להחליט עכשיו ומהר. אני מתעשתת, מביטה בה באותו מבט קר וחודר ואומרת לה : שאלתי על הכוכב, לא אמרתי שאני רוצה להגיע אליו. אינני ממתינה למענה ממנה אלא מסתובבת ויוצאת מאולם התאטרון. בדרך החוצה אני רואה מספר גלימות מונחות בצד, לוקחת אחת ועוטה אותה על גופי במהירות, תוך כדי הליכה. במסדרון הארוך בגומחות, לאורך הקירות המסותתים ניצבים גביעים והם מלאים במים ובתוכם צדפים. אני נזכרת שיש בכיסי צדף קטן פשוט כזה כמו בגביעים, בתוכי קול קטן שואל : מה את מתכוננת לעשות עכשיו - בקשר למה - אני מיתממת, בקשר לצדף, יקירתנו, לא, לא, זה רק צרוף מיקרים, ואם יש קשר בין הצדפים בגביעים ובין הצדף בכיסי, מה עלי לעשות - אני חשה עייפות ורוצה לעצור מעט ולנוח. מוצאת פינה חשוכה נסתרת ומכסה את ראשי בברדס. הגלימה עוטפת אותי חמימה ואני שוקעת במין נמנום...